האם אתה שומע? עשור בלי מנור

אהוד,

האם אתה שומע? האם אתה יודע?

רציתי לספר לך שעשר שנים אחרי לכתך, בראש חודש ניסן התשס"ה, אתה נוכח בחיי יותר מתמיד.

בגן הילדים שמול הבית שלנו תולים כל בוקר כמעט שלט חדש, שמבשר על איזושהי הצגת ילדים מתועשת באחד המתנ"סים והיכלי התרבות בסביבה. חיוכים מלאכותיים מרוחים על פני פוסטר שלם, זועקים לילדים בצבעי סגול-צהוב-ורוד כמה טוב בעולם הדמיוני שלהם. שירים, ריקודים, משחקים והרבה אושר בחשבון הבנק של המפיק. לא יודע אם אתה מודע לזה, שם למעלה, אבל הבת שלי לא מודעת לזה עדיין. גם לחלופות הדתיות המותאמות לציבור הדתי, מבית דודו פישר ודומיו, היא עוד לא נחשפה כל כך (לא מסיבה עקרונית). אבל היא יודעת מי זה אהוד מנור.

שאל אותה מי זה אהוד מנור, והיא תספר לך: לאהוד מנור יש בת שקוראים לה גלי, יש לה צחוק מתוק והיא בוכה כשהגשם הראשון מידפק על החלון. יש לו גם בת שקוראים לה ליבי, ונכון להיום היא כמעט בת שנה, אוכלת דייסה וגבינה לבנה. לאח הקטן שלהן, שלמיטב ידיעתה של בתי הוא עדיין תינוק, קוראים יהודה, והוא לא נותן לך לישון בלילה. חשוב שהוא ילמד עכשיו ומיד שכל שירצה אולי לא ייצא, והעיקר שלא יעיר את שתי הבנות, כלומר גלי וליבי הנזכרות לעיל. והכי חשוב: לשלושת הילדים יש כלבה ששמה באני, והיא הלכה לאיבוד, ואהוד מנור כתב שיר וביקש שמי שראה אותה יחזיר אותה הביתה. הבת שלי עדיין לא אמרה שלום כיתה א', ועדיין לא מדברת בשפת הב', אבל התמונה המשפחתית הקסומה הזאת ברורה לה היטב. אה, והיא כמובן יודעת שגלי וליבי ויהודה ובאני ואפילו הנחלי-נחלי-אלי, וכל העולם כמעט, אוהבים את השבת.

אני שומע את כל הדברים האלה מהבת שלי עכשיו, כשאני כבר בשלב ילדותי השנייה, ופתאום זה נשמע לי כל כך פשוט וטבעי. פשוט עד כדי כך שאפילו הלחנים של מתי כספי לא מצליחים להפוך את זה למורכב. לא מנסה להתחכם, וגם לא מתחפש לטבעי וילדותי כדי לשעשע ילדים ולהשיג בכך מטרה שיווקית. פשוט שרת את החיים, סידרת אותם בשורות קצרות וקולעות, קשרת אותם בחרוזים בסיסיים וצנועים ונתת להם להתנגן. באופן זורם וספונטני כביכול, ועם זאת איתן בחמסין, בקרה ומול פני הסערה. המדהים הוא שגם המבוגרים הלכו שבי אחריך, מילה אחת בעברית שלך חדרה אל עורקיהם ואל נשמתם. אולי הם בכל זאת נשארו בני שש לעולם, אולי באמת הילד שבהם לא קם ולא נעלם, ועולם מופלא של ילדותם רדום בפנים.

עברו עשר שנים מאז שעזבת. זה היה די פתאומי, לא ידעתי שתברח, לא ידעתי שתעוף רחוק כל כך. אני מאמין שקרבת אלוקים טובה לך, יותר ממציאות ששינתה את פניה, ולא משאירה הרבה מקום להתפעל מיום הולדת לאילן ומכנרת מול גולן. זה עולם שלא לוקחים בו את הזמן לאט, כי העולם לא יחכה בחוץ. ובכל זאת, אני שומע עכשיו מהבת שלי את מנגינת בוקר חיי, את השיר שסבא שר אתמול לאבא, ומרגיש כאילו ניתן להשיב את מחוגי הזמן ולבנות עולם נפלא. אחרי הכל, השמש עוד עולה כל בוקר ואורה לבן, ולעת ערב רוח מפזרת את עלי הגן, ואם אקשיב היטב אשמע את קולות העשב והאדמה. מתוך התחושה הזאת אני מביא אל העולם עוד בת, לארץ של חלב מרור ודבש, ומאמין שיבוא היום שנשב על המרפסת ופשוט נספור ציפורים נודדות. אולי הוא כבר קרוב.