תה, פוך והרב זצ"ל (ב). והפעם: עננים

כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה כבוד ה ' ואראה ואפול על פני ( יחזקאל א , כח )

א " ר אלכסנדרי אמר ריב " ל הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו שנאמר ( יחזקאל א , כח ): כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו ' ואראה ואפול על פני ( ברכות נט )

לא קל לקום בבוקר ביום גשום . לא רק בגלל הידיעה שבכל מקום מחוץ למיטה הטמפרטורה תהיה נמוכה יותר , ולא רק בגלל הקושי להתנייד מחוץ לבית תחת מתקפה של גשם , אלא גם בגלל התחושה שזה לא באמת בוקר . ההוכחה היחידה לכך שעכשיו בוקר היא השעון ; אבל השמים , אלה שמתפקידם לומר בבירור אם עכשיו יום או לילה , אומרים לכאורה שהבוקר טרם הגיע . חשוך בחוץ . אחר כך אתה קם מהמיטה מתוך אמונה עיוורת בצדקת השעון , מנסה לשכנע גם את הילדים הישנים שהגיע הזמן לקום , בסוף יוצאים מהבית .

ובחוץ רואים יום מעונן . לא לילה . זה כבר השלב בבוקר שבו מבחינים באור , אבל הוא רחוק מלהיות אור בהיר של שמש . העננים של שש - שבע בבוקר הם סוכנים חשאיים שמצליחים להסתיר לגמרי את האור , לקראת שמונה אלה שקרנים מתחילים , שברור שהם מסתירים משהו . הם מכסים את השמש , אבל ברור שהיא שם . ועם האור הזה אתה יוצא אל היום המעונן : יום - לא - יום , אור אפור , שמים אפופי מסתורין .

האור האלהי הבהיר לא יוכל להיות מצוי כלל לאדם ליהנות בו וללכת באורו , באשר הוא אדם אנוש בעל בית חומר . על כן לא יכון האדם לקבל את הרושם האלה , כי אם בהלבישו את האור בענני המעשים וההרגשות הנפשיות במושגי הצדק והשתפכות הנפש לפי הכרתו הפנימית כאשר ביארנו .

הענן הוא לבושו הקבוע של כבוד ה '. “ והנה כבוד ה ' נראה בענן ". כך הקב " ה מתגלה תמיד , כבודו מתכסה מאחורי מסך של ערפל . המפגש עם האלוקים , מסביר זאת הרמב " ם במורה נבוכים , הוא מפגש עם הידיעה שאתה לא יודע כלום . ברור לך שאתה עומד מול חוסר בהירות . הפעם הראשונה בתורה שבה מדווח לנו על מזג אוויר מעונן היא במתן תורה , שם התגלה הקדוש ברוך הוא – לפחות לשיטת הרמב " ם – במלוא ערפיליותו , עמומיותו , מסתוריותו .

אמנם סוף כל סוף דעת האלהים לא תמצא במעשים לבדם , ולא אפילו ברגשי הלב לבדם . אמנם האור האלהי הזורח מעומק החכמה הצפונה בעמקי נפשו של אדם ,  שאי אפשר כלל שתגלה לו בטהרתה כי אם על ידי  מסך דברים מעשיים ומשאת נפש קרובים להרגשה טבעית , " על הענן יזרח האור ". וההבהקה הזאת תהיה  לו לישועה לאדם , ללכת אחרי ד ',  בדעת ובכל דרכי החיים .

יחזקאל זכה לאחד המחזות הנבואיים הנשגבים ביותר בהיסטוריה , מעשה המרכבה , וגם אחרי אותה חדירה אל הפלא שמעבר להשגה – את כבוד ה ' הוא לא זכה לראות . הוא ראה רק את הנגה שמסביב , אור מטושטש , מראה הדומה לקשת בענן – ואותו זיהה כמראה כבוד ה ', מה שהביא אותו ליפול על פניו ולהשתחוות . זהו המראה הגדול ביותר שאנו יכולים לחלום עליו , זהו מושא עבודתנו בעולם : אור שעובר אלינו דרך מסך של ענן . יש משהו מרהיב מעבר לעננים , לא רק שמש אלא קשת מופלאה ומרובת גוונים , אבל אנו רואים אותה באופן מעורפל , ממוסך . וזהו האור שמוביל אותנו , אליו אנו נושאים את עינינו ולאורו אנו מתהלכים במציאות . כבוד ה ' בענן , ישות נסתרת אינסופית הלבושה בלבוש שמותאם ליכולת הקליטה שלנו .

יומו של היהודי המאמין הוא יום מעונן . זו תחזית מזג האוויר הקבועה שלו . השמים שמעליו הם מצוות , מעשים טובים , אמונה שניתנת להבנה והשגה עד גבול מסוים . הוא יודע שאלה רק עננים , מסכים , אמצעי ביטוי לרעיונות גבוהים שהוא איננו מסוגל לתפוס , וחי בהשלמה מלאה עם מגבלותיו האנושיות . אבל אחת לכמה זמן , כשהוא רואה את האור משתקף מבעד לעננים , והוא יפה ומרהיב כל כך – הוא יודע שזה מה שעומד כל הזמן מאחורי העננים שלו . הוא עוצר הכל , משתחווה , מתחבר אל האור הגבוה והעמוק הזה , וממשיך ללכת תחת העננים .

כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה כבוד ה ' ואראה ואפול על פני ( יחזקאל א , כח )

א " ר אלכסנדרי אמר ריב " ל הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו שנאמר ( יחזקאל א , כח ): כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו ' ואראה ואפול על פני ( ברכות נט )

לא קל לקום בבוקר ביום גשום . לא רק בגלל הידיעה שבכל מקום מחוץ למיטה הטמפרטורה תהיה נמוכה יותר , ולא רק בגלל הקושי להתנייד מחוץ לבית תחת מתקפה של גשם , אלא גם בגלל התחושה שזה לא באמת בוקר . ההוכחה היחידה לכך שעכשיו בוקר היא השעון ; אבל השמים , אלה שמתפקידם לומר בבירור אם עכשיו יום או לילה , אומרים לכאורה שהבוקר טרם הגיע . חשוך בחוץ . אחר כך אתה קם מהמיטה מתוך אמונה עיוורת בצדקת השעון , מנסה לשכנע גם את הילדים הישנים שהגיע הזמן לקום , בסוף יוצאים מהבית .

ובחוץ רואים יום מעונן . לא לילה . זה כבר השלב בבוקר שבו מבחינים באור , אבל הוא רחוק מלהיות אור בהיר של שמש . העננים של שש - שבע בבוקר הם סוכנים חשאיים שמצליחים להסתיר לגמרי את האור , לקראת שמונה אלה שקרנים מתחילים , שברור שהם מסתירים משהו . הם מכסים את השמש , אבל ברור שהיא שם . ועם האור הזה אתה יוצא אל היום המעונן : יום - לא - יום , אור אפור , שמים אפופי מסתורין .

האור האלהי הבהיר לא יוכל להיות מצוי כלל לאדם ליהנות בו וללכת באורו , באשר הוא אדם אנוש בעל בית חומר . על כן לא יכון האדם לקבל את הרושם האלה , כי אם בהלבישו את האור בענני המעשים וההרגשות הנפשיות במושגי הצדק והשתפכות הנפש לפי הכרתו הפנימית כאשר ביארנו .

הענן הוא לבושו הקבוע של כבוד ה '. “ והנה כבוד ה ' נראה בענן ". כך הקב " ה מתגלה תמיד , כבודו מתכסה מאחורי מסך של ערפל . המפגש עם האלוקים , מסביר זאת הרמב " ם במורה נבוכים , הוא מפגש עם הידיעה שאתה לא יודע כלום . ברור לך שאתה עומד מול חוסר בהירות . הפעם הראשונה בתורה שבה מדווח לנו על מזג אוויר מעונן היא במתן תורה , שם התגלה הקדוש ברוך הוא – לפחות לשיטת הרמב " ם – במלוא ערפיליותו , עמומיותו , מסתוריותו .

אמנם סוף כל סוף דעת האלהים לא תמצא במעשים לבדם , ולא אפילו ברגשי הלב לבדם . אמנם האור האלהי הזורח מעומק החכמה הצפונה בעמקי נפשו של אדם ,  שאי אפשר כלל שתגלה לו בטהרתה כי אם על ידי  מסך דברים מעשיים ומשאת נפש קרובים להרגשה טבעית , " על הענן יזרח האור ". וההבהקה הזאת תהיה  לו לישועה לאדם , ללכת אחרי ד ',  בדעת ובכל דרכי החיים .

יחזקאל זכה לאחד המחזות הנבואיים הנשגבים ביותר בהיסטוריה , מעשה המרכבה , וגם אחרי אותה חדירה אל הפלא שמעבר להשגה – את כבוד ה ' הוא לא זכה לראות . הוא ראה רק את הנגה שמסביב , אור מטושטש , מראה הדומה לקשת בענן – ואותו זיהה כמראה כבוד ה ', מה שהביא אותו ליפול על פניו ולהשתחוות . זהו המראה הגדול ביותר שאנו יכולים לחלום עליו , זהו מושא עבודתנו בעולם : אור שעובר אלינו דרך מסך של ענן . יש משהו מרהיב מעבר לעננים , לא רק שמש אלא קשת מופלאה ומרובת גוונים , אבל אנו רואים אותה באופן מעורפל , ממוסך . וזהו האור שמוביל אותנו , אליו אנו נושאים את עינינו ולאורו אנו מתהלכים במציאות . כבוד ה ' בענן , ישות נסתרת אינסופית הלבושה בלבוש שמותאם ליכולת הקליטה שלנו .

יומו של היהודי המאמין הוא יום מעונן . זו תחזית מזג האוויר הקבועה שלו . השמים שמעליו הם מצוות , מעשים טובים , אמונה שניתנת להבנה והשגה עד גבול מסוים . הוא יודע שאלה רק עננים , מסכים , אמצעי ביטוי לרעיונות גבוהים שהוא איננו מסוגל לתפוס , וחי בהשלמה מלאה עם מגבלותיו האנושיות . אבל אחת לכמה זמן , כשהוא רואה את האור משתקף מבעד לעננים , והוא יפה ומרהיב כל כך – הוא יודע שזה מה שעומד כל הזמן מאחורי העננים שלו . הוא עוצר הכל , משתחווה , מתחבר אל האור הגבוה והעמוק הזה , וממשיך ללכת תחת העננים .