גם ציפיה למענה היא דיאלוג. הרב דב זינגר, ראיון

[קטעים נבחרים מתוך ראיון שלי עם הרב דוב זינגר, בעקבות אירועי הקיץ האחרון ולקראת אירוע תפילה של ישיבת "מקור חיים" ובית המדרש להתחדשות, בחמישי הקרוב. הראיון המלא פורסם ב"עולם קטן", שבת כי תצא]

... אולי לא הייתה כאן " הארת פנים " במובן הרגיל שלה , כמו שהייתה במלחמת ששת הימים , או ביציאת מצרים ; אבל צריך לזכור שגם יציאת מצרים , או המגילה , או סיפורים תנ " כיים , אלה התרחשויות שלקחו זמן . פרעה הקשה את לבו , וחטף מכות , ושוב הקשה את לבו , זה היה תהליך ארוך מאוד . גם אצלנו התהליך ארוך , אבל ברור שמשהו מתרחש , וזה ברור יותר מאשר במלחמות קודמות . במלחמת לבנון חיילים חזרו לתל אביב והרגישו שהם נחתו בעולם אחר , היה פער גדול בין העורף לחזית , והפעם כולם היו בחזית , כולם היו בסיפור . התפקיד המרכזי של הקב " ה בעולם הוא שיהיה סיפור , שהוא המספר שלו . זו הייתה התחושה עכשיו , שיש השגחה , שאנחנו לא סתם בתוך אוסף מקרים שרירותיים .

מה עושים עם זה הלאה , באלול ?

אלול , במובן שבו מקובל להתייחס אליו – של " אני לדודי ודודי לי ", הוא דיאלוג . מה שצריך לקרות עכשיו זה העצמת הדיאלוג , חיפוש השיחה הזאת , להבין שאנחנו לא נמצאים לבד בעולם הזה . קודם כל צריך להיות דיאלוג בינינו לבין עצמנו : יש " ואהבת לרעך כמוך " שהתעורר , מעגלי שיח , מעגלי לימוד , חיפוש משותף של קרבה , חציית קווים בין עולם לעולם . ומעבר לזה , דיאלוג מול הקב " ה – גם אם אנחנו לא מרגישים שיש שיחה בינינו , עצם התחושה שאנחנו קוראים והוא לא עונה היא הקשבה לדיאלוג . אנחנו מצפים למענה מהצד השני בשיחה . כשאתה שואל את עצמך " מה זה אומר לך ", פירוש הדבר שמישהו אומר לך , יש כאן דיבור . המציאות איננה אטומה , איננה אילמת , יש שיח וצריך להבין אותו .

התפילה היא הביטוי הקלאסי של הדיבור , של הרצונות שלנו , של התסכולים , של הכיסופים . תפילה היא גם הקשבה . " לך אמר לבי בקשו פני " זה פסוק חשוב מאוד , אנחנו מבינים ממנו שהלב הוא המקום שבו אפשר להקשיב לתשובה של ה '. ה ' מבקש מאיתנו להמשיך לבקש את פניו .

האירוע הזה זימן תנאי פתיחה טובים לתפילה . בדרך כלל , כשחלילה קורה כבר משהו במציאות , אז יש דרכים להגיב עליה ; אבל כאן לא היה ידוע בכלל מה המציאות , היינו חסרי אונים , תלויים בין שמים וארץ . אף אחד לא ידע כלום , לא המשפחות , לא השב " כ , לא אף אחד מהגורמים שאמורים לדעת . מצב כזה יוצר פתח לענווה , להתעוררות למקום של עמידה מול ה '. אין לך מה לעשות , אז אתה מוצא את עצמך בעמדה של תפילה , גם בלי לעשות שום דבר בשביל זה . הסיטואציה הזאת הייתה שילוב מדויק בין חוסר ידיעה מצד אחד לעוצמות של אחדות מצד שני .

אחרי שהתבררה האמת המרה – זה לא גרם לכם להתייחס לתפילה אחרת ?

התפילה אינה שייכת לעולם היעילות , זו לא עוד דרך להשיג דברים במציאות . זו עמדה פנימית שאדם נמצא בתוכה , עמדה קיומית , “ ואני תפילה ". הפילוסופים דנו בהגדרת האדם , היו שאמרו שהוא " יצור משחק ", היו שאמרו שהוא " יצור חושב " והאדם הדתי מבין שהוא " יצור מתפלל ". הוא לא כמו בעלי החיים , יש לו רצונות , יש לו געגועים , יש לו כיסופים , הוא לא מסתיים בתוך העולם שלו אלא נמצא מעבר . התפילה היא הביטוי של העמדה הזאת .

אני מרגיש שחשוב לשחרר את האדם מהמחשבה שהוא רק עושה דברים , ומהשאלה " ת ' כלס , מה יוצא לי מזה ". גם בתוך העולם הדתי יכולה להיות תודעה כזאת : בעולם הכללי אדם מרגיש שהוא רק עושה עסקים , ובעולם הדתי הוא עושה מצוות , בכל מקרה הוא נמדד לפי העשייה . בתפילה אדם מבין שהוא שייך לא רק לעולם העשייה , אלא גם לעולם עליון יותר . עולמות שלמים – עולם היצירה , עולם האצילות . התפילה איננה מעשה אלא אופן שבו אדם חי , אופן אחר של קיום , הבנה שהמציאות מתחילה ממקום של חזון . כמו הספירות שמשתלשלות מלמעלה למטה , לא להפך . לא נכון לומר " הכל דיבורים , אבל מה למעיישה ?” כי הדיבורים הם הרבה פעמים יותר מה ' למעיישה '. אדם אינו רק המקום שבו הוא נמצא אלא גם המקום שבו הוא רוצה להיות , החלומות שלך הם חלק מההגדרה של " מי אתה ".

יהיה מי שיאמר שהעמדה הזאת מזיקה לנו , גוררת אותנו לפאסיביות . אולי המלחמה הייתה נראית אחרת לו היינו מתפללים פחות ופועלים יותר .

התפילה אינה מנותקת מהמציאות , היא מקדמת את המציאות , מרוממת אותה . לא רק מקדמת למקום אחר על אותו ציר , אלא מעבירה אותנו מציר ה X לציר ה Y. זה כמו שיהיה לנו צבא שמתבסס רק על טנקים , ופתאום יופיע חיל אוויר . התפילה פותחת מרחב חדש , מעבר מהדו - ממדיות של עולם המעשה לעולם רב - ממדי . התפילה היא מעשית מאוד , אבל ממקום אחר , לא מהמקום של המעשים הרגילים . התפילה מכניסה אותנו לפרספטיבה רחבה יותר של המציאות , מזכירה לנו מה החזון שלנו , מה החלום , מה הסיפור הרחב והארוך שאנחנו חלק ממנו .

איך נפתחה שנת הלימודים התשע " ה במקור חיים ?

ברוך ה ', גם התלמידים וגם הצוות הגיעו במרץ , דווקא בגלל מה שקרה . יש רצון להיות שוב עם החברים , להרגיש את הביחד , את העוצמה . נוצר רצון לתוספת לימוד , לתוספת חיים . נוצרה גם הכרה בגודל החשיבות של כל תלמיד : בין השיטין אפשר לראות בסיפור הזה כמה כל אחד ואחד יקר לנו . כל תלמיד , אחרי שהוא ראה מה אנחנו עושים בשביל שני תלמידים , מרגיש עכשיו כמה אנחנו דואגים לו , כמה אכפת לנו ממנו , כמה כאב זה יגרום אם חלילה יקרה לו משהו .

מעבר לזה , משהו משתנה בישיבה ? עשיתם חשבון נפש כלשהו עכשיו , באלול , ובעקבות כל מה שקרה ?

קבענו לעצמנו שאנחנו לא יוצאים עדיין בהכרזות , נותנים לדברים לחלחל עם הזמן . אבל דבר אחד שאמרנו הוא שעד עכשיו שמרנו על הישיבה כשמורת טבע . לא רצינו לספר מה קורה בישיבה , וגם בישיבה עצמה לא היינו כל כך פתוחים למה שקורה בחוץ . גומחה אקולוגית , עם היתרונות והחסרונות של זה . בעל כרחנו נחשפנו לציבור והציבור נחשף אלינו , ואנחנו נלך עם זה . נרגיש יותר אחריות לכלל ישראל , לציבוריות הישראלית . חשיפה תקשורתית , למשל , לא רצינו בהתחלה . לא הייתי משתתף בראיון כזה לפני שלושה חודשים , וגם אחרי החטיפה נמנענו בהתחלה מלהכניס אלינו תקשורת . עד שהבנו שזה בכלל לא הסיפור שלנו .

[קטעים נבחרים מתוך ראיון שלי עם הרב דוב זינגר, בעקבות אירועי הקיץ האחרון ולקראת אירוע תפילה של ישיבת "מקור חיים" ובית המדרש להתחדשות, בחמישי הקרוב. הראיון המלא פורסם ב"עולם קטן", שבת כי תצא]

... אולי לא הייתה כאן " הארת פנים " במובן הרגיל שלה , כמו שהייתה במלחמת ששת הימים , או ביציאת מצרים ; אבל צריך לזכור שגם יציאת מצרים , או המגילה , או סיפורים תנ " כיים , אלה התרחשויות שלקחו זמן . פרעה הקשה את לבו , וחטף מכות , ושוב הקשה את לבו , זה היה תהליך ארוך מאוד . גם אצלנו התהליך ארוך , אבל ברור שמשהו מתרחש , וזה ברור יותר מאשר במלחמות קודמות . במלחמת לבנון חיילים חזרו לתל אביב והרגישו שהם נחתו בעולם אחר , היה פער גדול בין העורף לחזית , והפעם כולם היו בחזית , כולם היו בסיפור . התפקיד המרכזי של הקב " ה בעולם הוא שיהיה סיפור , שהוא המספר שלו . זו הייתה התחושה עכשיו , שיש השגחה , שאנחנו לא סתם בתוך אוסף מקרים שרירותיים .

מה עושים עם זה הלאה , באלול ?

אלול , במובן שבו מקובל להתייחס אליו – של " אני לדודי ודודי לי ", הוא דיאלוג . מה שצריך לקרות עכשיו זה העצמת הדיאלוג , חיפוש השיחה הזאת , להבין שאנחנו לא נמצאים לבד בעולם הזה . קודם כל צריך להיות דיאלוג בינינו לבין עצמנו : יש " ואהבת לרעך כמוך " שהתעורר , מעגלי שיח , מעגלי לימוד , חיפוש משותף של קרבה , חציית קווים בין עולם לעולם . ומעבר לזה , דיאלוג מול הקב " ה – גם אם אנחנו לא מרגישים שיש שיחה בינינו , עצם התחושה שאנחנו קוראים והוא לא עונה היא הקשבה לדיאלוג . אנחנו מצפים למענה מהצד השני בשיחה . כשאתה שואל את עצמך " מה זה אומר לך ", פירוש הדבר שמישהו אומר לך , יש כאן דיבור . המציאות איננה אטומה , איננה אילמת , יש שיח וצריך להבין אותו .

התפילה היא הביטוי הקלאסי של הדיבור , של הרצונות שלנו , של התסכולים , של הכיסופים . תפילה היא גם הקשבה . " לך אמר לבי בקשו פני " זה פסוק חשוב מאוד , אנחנו מבינים ממנו שהלב הוא המקום שבו אפשר להקשיב לתשובה של ה '. ה ' מבקש מאיתנו להמשיך לבקש את פניו .

האירוע הזה זימן תנאי פתיחה טובים לתפילה . בדרך כלל , כשחלילה קורה כבר משהו במציאות , אז יש דרכים להגיב עליה ; אבל כאן לא היה ידוע בכלל מה המציאות , היינו חסרי אונים , תלויים בין שמים וארץ . אף אחד לא ידע כלום , לא המשפחות , לא השב " כ , לא אף אחד מהגורמים שאמורים לדעת . מצב כזה יוצר פתח לענווה , להתעוררות למקום של עמידה מול ה '. אין לך מה לעשות , אז אתה מוצא את עצמך בעמדה של תפילה , גם בלי לעשות שום דבר בשביל זה . הסיטואציה הזאת הייתה שילוב מדויק בין חוסר ידיעה מצד אחד לעוצמות של אחדות מצד שני .

אחרי שהתבררה האמת המרה – זה לא גרם לכם להתייחס לתפילה אחרת ?

התפילה אינה שייכת לעולם היעילות , זו לא עוד דרך להשיג דברים במציאות . זו עמדה פנימית שאדם נמצא בתוכה , עמדה קיומית , “ ואני תפילה ". הפילוסופים דנו בהגדרת האדם , היו שאמרו שהוא " יצור משחק ", היו שאמרו שהוא " יצור חושב " והאדם הדתי מבין שהוא " יצור מתפלל ". הוא לא כמו בעלי החיים , יש לו רצונות , יש לו געגועים , יש לו כיסופים , הוא לא מסתיים בתוך העולם שלו אלא נמצא מעבר . התפילה היא הביטוי של העמדה הזאת .

אני מרגיש שחשוב לשחרר את האדם מהמחשבה שהוא רק עושה דברים , ומהשאלה " ת ' כלס , מה יוצא לי מזה ". גם בתוך העולם הדתי יכולה להיות תודעה כזאת : בעולם הכללי אדם מרגיש שהוא רק עושה עסקים , ובעולם הדתי הוא עושה מצוות , בכל מקרה הוא נמדד לפי העשייה . בתפילה אדם מבין שהוא שייך לא רק לעולם העשייה , אלא גם לעולם עליון יותר . עולמות שלמים – עולם היצירה , עולם האצילות . התפילה איננה מעשה אלא אופן שבו אדם חי , אופן אחר של קיום , הבנה שהמציאות מתחילה ממקום של חזון . כמו הספירות שמשתלשלות מלמעלה למטה , לא להפך . לא נכון לומר " הכל דיבורים , אבל מה למעיישה ?” כי הדיבורים הם הרבה פעמים יותר מה ' למעיישה '. אדם אינו רק המקום שבו הוא נמצא אלא גם המקום שבו הוא רוצה להיות , החלומות שלך הם חלק מההגדרה של " מי אתה ".

יהיה מי שיאמר שהעמדה הזאת מזיקה לנו , גוררת אותנו לפאסיביות . אולי המלחמה הייתה נראית אחרת לו היינו מתפללים פחות ופועלים יותר .

התפילה אינה מנותקת מהמציאות , היא מקדמת את המציאות , מרוממת אותה . לא רק מקדמת למקום אחר על אותו ציר , אלא מעבירה אותנו מציר ה X לציר ה Y. זה כמו שיהיה לנו צבא שמתבסס רק על טנקים , ופתאום יופיע חיל אוויר . התפילה פותחת מרחב חדש , מעבר מהדו - ממדיות של עולם המעשה לעולם רב - ממדי . התפילה היא מעשית מאוד , אבל ממקום אחר , לא מהמקום של המעשים הרגילים . התפילה מכניסה אותנו לפרספטיבה רחבה יותר של המציאות , מזכירה לנו מה החזון שלנו , מה החלום , מה הסיפור הרחב והארוך שאנחנו חלק ממנו .

איך נפתחה שנת הלימודים התשע " ה במקור חיים ?

ברוך ה ', גם התלמידים וגם הצוות הגיעו במרץ , דווקא בגלל מה שקרה . יש רצון להיות שוב עם החברים , להרגיש את הביחד , את העוצמה . נוצר רצון לתוספת לימוד , לתוספת חיים . נוצרה גם הכרה בגודל החשיבות של כל תלמיד : בין השיטין אפשר לראות בסיפור הזה כמה כל אחד ואחד יקר לנו . כל תלמיד , אחרי שהוא ראה מה אנחנו עושים בשביל שני תלמידים , מרגיש עכשיו כמה אנחנו דואגים לו , כמה אכפת לנו ממנו , כמה כאב זה יגרום אם חלילה יקרה לו משהו .

מעבר לזה , משהו משתנה בישיבה ? עשיתם חשבון נפש כלשהו עכשיו , באלול , ובעקבות כל מה שקרה ?

קבענו לעצמנו שאנחנו לא יוצאים עדיין בהכרזות , נותנים לדברים לחלחל עם הזמן . אבל דבר אחד שאמרנו הוא שעד עכשיו שמרנו על הישיבה כשמורת טבע . לא רצינו לספר מה קורה בישיבה , וגם בישיבה עצמה לא היינו כל כך פתוחים למה שקורה בחוץ . גומחה אקולוגית , עם היתרונות והחסרונות של זה . בעל כרחנו נחשפנו לציבור והציבור נחשף אלינו , ואנחנו נלך עם זה . נרגיש יותר אחריות לכלל ישראל , לציבוריות הישראלית . חשיפה תקשורתית , למשל , לא רצינו בהתחלה . לא הייתי משתתף בראיון כזה לפני שלושה חודשים , וגם אחרי החטיפה נמנענו בהתחלה מלהכניס אלינו תקשורת . עד שהבנו שזה בכלל לא הסיפור שלנו .