להורי שיעור א' היקרים

(פורסם באתר "כיפה", א' אלול התשע"ב. לא עבר שינויים)

הורים יקרים , יכול להיות שזאת הפעם הראשונה שלכם בסיטואציה הזאת . אמנם יש לכם כבר ותק בענף ההורות , וככל הנראה כבר חוויתם לפחות שתים עשרה פעמים את תחילת שנת הלימודים , אבל אתם מרגישים שהפעם זה קצת שונה . ייתכן גם שזאת לא הפעם הראשונה שלכם , כבר שלחתם ילד או שניים לישיבה עם תחילת אלול , אבל העסק לא עבד כמו שצריך – וזו ההזדמנות לרענן נהלים , ולתקן את מה שלא כל כך הלך בפעמים הקודמות .

אז בדיוק עכשיו , בימיו הראשונים של זמן אלול , לפני שמתחיל מבול הדיבורים על ספט מבר , זה הזמן לתת כמה עצות להורי שיעור א '. אחרי הכל , כמה שהזמן עובר לאט כשמתגעגעים , עוד כמה ימים ( שבוע , שבועיים , אולי אפילו רק ביום כיפור ) בנכם יחזור הביתה לשבת – וכדאי להיערך לזה מראש .

מה לא לשאול : לא לשאול " מה עשית בישיבה ". קצת מוזר לא לשאול שאלה כזאת , כי היא השאלה המתבקשת ביותר ; לא ראיתם את הבן שבועיים - שלושה , ואתם סקרנים לדעת מה הוא עשה בזמן הזה . אבל כמה שהשאלה הזאת נשמעת פשוטה וטריוויאלית – קשה מאוד לענות עליה . סדר עיון , כלומר בוקר שלם בישיבה ( ולפעמים גם צהריים ), הוא לא משהו שאפשר לספר עליו . גם אילו הבן שלכם היה זוכר את כל מהלך הסוגיה האחרונה שהוא למד ( מה שבדרך כלל לא קורה בשבועות האחרונים בישיבה ), הוא לא היה מתחיל לפרוס את כולו באזניכם . אבל זה מה שהוא עשה בפרק הזמן הזה , שבו לא ראיתם אותו : למד , למד , למד .

מה לא לבקש : על אותו עיקרון , אל תבקשו מבנכם להגיד דבר תורה בשולחן שבת . גם זה נשמע משונה – הרי כל מה שהוא עשה במשך שלושה שבועות זה ללמוד תורה , אז איך אין לו דבר תורה להגיד ? ובכן , קודם כל חשוב להבהיר שיש לו מה להגיד . יש לו הרבה מה להגיד . וזו בדיוק הנקודה : יש לו יותר מדי מה להגיד , הוא התעסק בסוגיות שלמות , נושאים שלוקח יומיים - שלושה ללמוד אותם , אולי אפילו שבוע . זה לא נכנס במשבצת של דבר תורה לשולחן שבת , משבצת שבדרך כלל איננה עוברת את גבול השלוש דקות . אילו מטרת הלימוד שלו הייתה לספק אנקדוטות קצרות שנכנסות בול בין הצ ' ולנט לגלידה , הוא לא היה הולך לישיבה , אלא יושב בבית וקורא ספרים של וורטים . על הפרשה . אבל הוא לא עשה זאת , כמובן , אלא הלך ללמוד ברצינות , בעיון ובהעמקה . עכשיו , כשהבן שלכם לא הספיק ללמוד אפילו איך קוראים לבחור שיושב מולו בבית המדרש , זה עדיין לא ריאלי – אבל בעתיד יהיה לכם הרבה מה לשמוע מבנכם , אם רק תהיו מוכנים להקדיש לזה מספיק זמן .

( אגב , אמנם מדובר על שלב מתקדם יותר מאשר זמן אלול של שיעור א ', אבל כשתגיעו לשלב שבו הבן שלכם יוכל לספר מה הוא למד – ייתכן שתופתעו לגלות שחלק גדול מזה לא מדבר אליכם . אם הוא ישב עכשיו שבועיים על סוגיית שור שנגח את הפרה , אתם עלולים להירדם חצי דקה אחרי שהוא יפתח את פיו . אבל תנו לו צ ' אנס , ואולי תגלו שכללי הכרעה בספק בסוגיה על השור והפרה רלוונטיים גם לספקות שלכם , שהעקרונות המשפטיים של בבא קמא מתאימים גם לחברה של ימינו . עדיף , כמובן , שהוא יגלה את זה בעצמו , אבל לא נורא אם יקח זמן עד שזה יקרה .)

מה לא לעשות : לא להציע לו לעשות את אותם הדברים שהוא עשה עד השבוע . יכול להיות שכל מוצ " ש ראיתם ביחד כדורגל , וכל יום שישי הלכתם לבאולינג , לא משנה מה – עכשיו הבן שלכם מתחיל לבחון אורח חיים חדש . זה תהליך ממושך , יכול להיות שבהמשכו בנכם יאמץ בחזרה את ההרגלים הישנים או חלקם , אבל כרגע הוא פותח דף חדש . אל תעלבו , אלא תעריכו את היכולת שלו לעשות דבר כזה .

מה לא לחשוב : אל תצפו שתקבלו בן אחר לגמרי . אמנם הוא ישנה כמה מהרגליו ואורחות חייו , אבל בסך הכל – בפעם הבאה שהוא יגיע הביתה , הוא ייראה פחות או יותר כמו שהיה כשיצא משם . יכול להיות שזה יאכזב אתכם , ציפיתם שהוא יעבור שינוי בזמן הזה . אולי אתם לא מרוצים מהתנהגות מסוימת של בנכם , וחלמתם שהוא ילך לישיבה רצינית וסוף סוף ישתנה , ועכשיו החלום הזה מתנפץ . גם הישיבה לא הצליחה לעשות ממנו בן אדם . אז אל תתייאשו , שום חלום לא התנפץ . הדרך בקושי התחילה , ורק בשלבים מאוחרים יותר שלה היא נותנת את אותותיה . לישיבה עוד תהיה השפעה על הבן , בעזרת ה ' רק לטובה .

אז מה כן : לתמוך . לתת לו את התחושה שאתם אוהבים אותו , שאתם עומדים מאחוריו . בשביל זה לא צריך לדבר איתו על מה שהוא עשה בישיבה , או על מה שהוא לא עשה , או על מה שהוא לא עושה עכשיו כשהוא בבית . צריך פשוט לתת לו אווירה תומכת . גם אם אינכם נמנים בין ההורים ששמחים שהבן שלהם הולך לישיבה , והייתם מצפים לראות אותו כבר על מדים , או שאתם עדיין מתקשים לעכל את הוויתור שלו על תכנית חלומית בעתודה – תכבדו את ההחלטה של הבן שלכם . זאת ההחלטה שלו , אולי אחת מההחלטות העצמאיות הראשונות שלו בחיים , וכדאי שתכירו בה .

הגיוני שאתם לא מרוצים מהבחירה של הבן שלכם בדרך הישיבה , או שאתם מאוכזבים מהישיבה הספציפית שהוא בחר ללמוד בה , אבל דווקא משום כך חשוב שהשבת הראשונה שלו בבית תעבור בשלום , וכך גם אלו שאחריה . החזרה מהישיבה הביתה מלווה במתח אדיר , יש הרבה הבדלים בין בית המדרש ובין הבית וסביבתו , וההתמודדות עם הפער הזה איננה פשוטה . ככל שתגרמו לפער הזה לגדול ולהיות חריף יותר , כך יהיה קשה לצמצם אותו אחר כך ; אם תדעו איך להתייחס לעולם החדש שבו חי בנכם , גם הוא יעריך את העולם שלכם ולא יפנה לו עורף . עם קצת מחשבה והרבה סבלנות , גם אם התרחקתם מבחינה גאוגרפית , ואפילו אם התרחקתם קצת מבחינת תפיסת העולם – תוכלו להמשיך לשמור על קשר חם . 

(פורסם באתר "כיפה", א' אלול התשע"ב. לא עבר שינויים)

הורים יקרים , יכול להיות שזאת הפעם הראשונה שלכם בסיטואציה הזאת . אמנם יש לכם כבר ותק בענף ההורות , וככל הנראה כבר חוויתם לפחות שתים עשרה פעמים את תחילת שנת הלימודים , אבל אתם מרגישים שהפעם זה קצת שונה . ייתכן גם שזאת לא הפעם הראשונה שלכם , כבר שלחתם ילד או שניים לישיבה עם תחילת אלול , אבל העסק לא עבד כמו שצריך – וזו ההזדמנות לרענן נהלים , ולתקן את מה שלא כל כך הלך בפעמים הקודמות .

אז בדיוק עכשיו , בימיו הראשונים של זמן אלול , לפני שמתחיל מבול הדיבורים על ספט מבר , זה הזמן לתת כמה עצות להורי שיעור א '. אחרי הכל , כמה שהזמן עובר לאט כשמתגעגעים , עוד כמה ימים ( שבוע , שבועיים , אולי אפילו רק ביום כיפור ) בנכם יחזור הביתה לשבת – וכדאי להיערך לזה מראש .

מה לא לשאול : לא לשאול " מה עשית בישיבה ". קצת מוזר לא לשאול שאלה כזאת , כי היא השאלה המתבקשת ביותר ; לא ראיתם את הבן שבועיים - שלושה , ואתם סקרנים לדעת מה הוא עשה בזמן הזה . אבל כמה שהשאלה הזאת נשמעת פשוטה וטריוויאלית – קשה מאוד לענות עליה . סדר עיון , כלומר בוקר שלם בישיבה ( ולפעמים גם צהריים ), הוא לא משהו שאפשר לספר עליו . גם אילו הבן שלכם היה זוכר את כל מהלך הסוגיה האחרונה שהוא למד ( מה שבדרך כלל לא קורה בשבועות האחרונים בישיבה ), הוא לא היה מתחיל לפרוס את כולו באזניכם . אבל זה מה שהוא עשה בפרק הזמן הזה , שבו לא ראיתם אותו : למד , למד , למד .

מה לא לבקש : על אותו עיקרון , אל תבקשו מבנכם להגיד דבר תורה בשולחן שבת . גם זה נשמע משונה – הרי כל מה שהוא עשה במשך שלושה שבועות זה ללמוד תורה , אז איך אין לו דבר תורה להגיד ? ובכן , קודם כל חשוב להבהיר שיש לו מה להגיד . יש לו הרבה מה להגיד . וזו בדיוק הנקודה : יש לו יותר מדי מה להגיד , הוא התעסק בסוגיות שלמות , נושאים שלוקח יומיים - שלושה ללמוד אותם , אולי אפילו שבוע . זה לא נכנס במשבצת של דבר תורה לשולחן שבת , משבצת שבדרך כלל איננה עוברת את גבול השלוש דקות . אילו מטרת הלימוד שלו הייתה לספק אנקדוטות קצרות שנכנסות בול בין הצ ' ולנט לגלידה , הוא לא היה הולך לישיבה , אלא יושב בבית וקורא ספרים של וורטים . על הפרשה . אבל הוא לא עשה זאת , כמובן , אלא הלך ללמוד ברצינות , בעיון ובהעמקה . עכשיו , כשהבן שלכם לא הספיק ללמוד אפילו איך קוראים לבחור שיושב מולו בבית המדרש , זה עדיין לא ריאלי – אבל בעתיד יהיה לכם הרבה מה לשמוע מבנכם , אם רק תהיו מוכנים להקדיש לזה מספיק זמן .

( אגב , אמנם מדובר על שלב מתקדם יותר מאשר זמן אלול של שיעור א ', אבל כשתגיעו לשלב שבו הבן שלכם יוכל לספר מה הוא למד – ייתכן שתופתעו לגלות שחלק גדול מזה לא מדבר אליכם . אם הוא ישב עכשיו שבועיים על סוגיית שור שנגח את הפרה , אתם עלולים להירדם חצי דקה אחרי שהוא יפתח את פיו . אבל תנו לו צ ' אנס , ואולי תגלו שכללי הכרעה בספק בסוגיה על השור והפרה רלוונטיים גם לספקות שלכם , שהעקרונות המשפטיים של בבא קמא מתאימים גם לחברה של ימינו . עדיף , כמובן , שהוא יגלה את זה בעצמו , אבל לא נורא אם יקח זמן עד שזה יקרה .)

מה לא לעשות : לא להציע לו לעשות את אותם הדברים שהוא עשה עד השבוע . יכול להיות שכל מוצ " ש ראיתם ביחד כדורגל , וכל יום שישי הלכתם לבאולינג , לא משנה מה – עכשיו הבן שלכם מתחיל לבחון אורח חיים חדש . זה תהליך ממושך , יכול להיות שבהמשכו בנכם יאמץ בחזרה את ההרגלים הישנים או חלקם , אבל כרגע הוא פותח דף חדש . אל תעלבו , אלא תעריכו את היכולת שלו לעשות דבר כזה .

מה לא לחשוב : אל תצפו שתקבלו בן אחר לגמרי . אמנם הוא ישנה כמה מהרגליו ואורחות חייו , אבל בסך הכל – בפעם הבאה שהוא יגיע הביתה , הוא ייראה פחות או יותר כמו שהיה כשיצא משם . יכול להיות שזה יאכזב אתכם , ציפיתם שהוא יעבור שינוי בזמן הזה . אולי אתם לא מרוצים מהתנהגות מסוימת של בנכם , וחלמתם שהוא ילך לישיבה רצינית וסוף סוף ישתנה , ועכשיו החלום הזה מתנפץ . גם הישיבה לא הצליחה לעשות ממנו בן אדם . אז אל תתייאשו , שום חלום לא התנפץ . הדרך בקושי התחילה , ורק בשלבים מאוחרים יותר שלה היא נותנת את אותותיה . לישיבה עוד תהיה השפעה על הבן , בעזרת ה ' רק לטובה .

אז מה כן : לתמוך . לתת לו את התחושה שאתם אוהבים אותו , שאתם עומדים מאחוריו . בשביל זה לא צריך לדבר איתו על מה שהוא עשה בישיבה , או על מה שהוא לא עשה , או על מה שהוא לא עושה עכשיו כשהוא בבית . צריך פשוט לתת לו אווירה תומכת . גם אם אינכם נמנים בין ההורים ששמחים שהבן שלהם הולך לישיבה , והייתם מצפים לראות אותו כבר על מדים , או שאתם עדיין מתקשים לעכל את הוויתור שלו על תכנית חלומית בעתודה – תכבדו את ההחלטה של הבן שלכם . זאת ההחלטה שלו , אולי אחת מההחלטות העצמאיות הראשונות שלו בחיים , וכדאי שתכירו בה .

הגיוני שאתם לא מרוצים מהבחירה של הבן שלכם בדרך הישיבה , או שאתם מאוכזבים מהישיבה הספציפית שהוא בחר ללמוד בה , אבל דווקא משום כך חשוב שהשבת הראשונה שלו בבית תעבור בשלום , וכך גם אלו שאחריה . החזרה מהישיבה הביתה מלווה במתח אדיר , יש הרבה הבדלים בין בית המדרש ובין הבית וסביבתו , וההתמודדות עם הפער הזה איננה פשוטה . ככל שתגרמו לפער הזה לגדול ולהיות חריף יותר , כך יהיה קשה לצמצם אותו אחר כך ; אם תדעו איך להתייחס לעולם החדש שבו חי בנכם , גם הוא יעריך את העולם שלכם ולא יפנה לו עורף . עם קצת מחשבה והרבה סבלנות , גם אם התרחקתם מבחינה גאוגרפית , ואפילו אם התרחקתם קצת מבחינת תפיסת העולם – תוכלו להמשיך לשמור על קשר חם .