פורים תייר'ה: האם עיר הבה"דים מוקפת חומה

לכבוד ידי"נ רחימאי, אלופי ומיודעי, גאון בתורה ויראה, עוקר הרים וטוחן צעירות, כמוהר"ר הרה"ג ר' שליט"א יצ"ו.

אחדשה"ט, הגיעני מכתבו בדבר דין עיה"ק ירוחם תובב"א, הסמוכה ונראית לעיר הבה"דים ת"ו, אם יש לה דין מוקפין הקורין בט"ו אם לאו, והנני להשיבו בקצרה.

מה שכתבת דמספקא לך אם יש לעיר הבה"דים דין עיר מוקפת חומה, ואת"ל שהיא מוקפת חומה מספקא לך אם יש לירוחם דין סמוך ונראה, הנה פשיטא לי  דאין בזה ספק כלל, ונענה על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון. א', בעניין דין סמוך ונראה, פשוט וברור דמש"כ בפ"ק דמגילה כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו, היינו בזמנן דהוה להו ראות טובה ביו"ט, ואנן בכל יום ויום אין אנו רואין ערים אחרות מפני האובך והערפל וזיהום האוויר ר"ל. על כן י"ל דבזמננו בטל גדר נראה לגמרי. ובעניין גדר סמוך, הרי מנהג קהילות שבדרום שאין לך שלט על פרשת דרכים שמורה הדרך לעיר פלונית, אם אין הוא סמוך אליה, דלא סלקא דעתך דבדימונה יהיה שלט "לערד", ובשדרות יהיה שלט "למצפה רמון" וכה"ג. וכיוון שלדברי מעכ"ת איכא בצומת עיר הבה"דים שלט לירוחם, ודאי מוכח שיש לה דין סמוך.

ב', בעניין דין מוקפין בעיר הבה"דים, אין בזה שאלה כלל, אחר שאמרת כי קצין בתחנת האבטובוס בבאר שבע ת"ו התפזם עליך ואמר כי הוא בצבא מימות יהושע בן נון. ואם נהרהר אחר דברי קצין זה, נצטרך להרהר אחר כל קצין וקצין שעמד להם לישראל, ונמצאות פקודות הצבא בטלות. ועוד דהוה ליה דין נאמנות על פורים, דמגו דאי בעי משאיר את חייליו שבת ואינו משחררן לקיים מצוות הפורים, הרי מפיו אנו חיים, ונאמן מדין הפה שאסר. ומה שהקשה מעכ"ת דלא מצינו עיר הבה"דים בין הערים שכבש יהושע, נלענ"ד דעיר הבה"דים היא היא יריחו, דכתיב בה בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה. והנה רק בבסיסי הצבא מצינו צעירים הניצבים בש"ג, ואין לך בסיס דמתקרי עיר אלא עיר הבה"דים, ופשוט.

אלא מאי דקשיא לי הוא כגון בשנה זו, דחל ט"ו להיות בערב שבת, ומנהג עיר הבה"דים לצאת הביתה בערב שבת בעוד היום גדול. והנה אף אם אית לה דין עיר מוקפת חומה, מ"מ אם אין בה בנ"א אין לה דין עיר כלל, ואין קורין בה בט"ו.

והנה תחלה צריכים אנו למודעי, מאיזה טעם נהגו בצבא לשחרר את החיילים בערב שבת. ויש לחקור בעצם הדבר, אם במשחרר או במשוחררין תליא מילתא, דהיינו אם נהגו החיילים להשתחרר בערב שבת או שנהגו הקצינים לשחררן. אם נהגו להשתחרר, פשיטא דגזרה היא שמא יבואו לידי איסור בשבת, ואם נהגו לשחרר יש לשאול מפני מה נהגו כן.

והנה לא ייתכן כלל שבמשתחררין תליא מנהגא, שהרי אם גזרה היא שמא יבואו לידי איסור בשבת, מפני מה לא גזרו על כל החיילים כן, והרי מעשים שבכל יום שחיילים נשארים שבת. ואם רשאין להישאר שבת (בדיעבד אם שברו שמירתן וכה"ג, וגבי חיילים קרביים אף לכתחילה) משמע דאין איסור בעצם השהייה בשבת בצבא. נמצא דשחרור החיילים בערב שבת אינו דין במשוחררין אלא במשחררין, היינו הקצינים והמפקדים.

ויש לבאר בזה, דגזרו חכמים שישחררו המפקדים את החיילים בערב שבת מפני ששביתתן עליהן. אי מדין שביתת קטן אי מדין שביתת בהמתו, עכ"פ ק"ו הוא שאף שביתת החיילים על המפקדים. וא"ת הרי יכולים החיילים לשבות אף בבסיסם, הא לא אפשר, שהרי משעה שחל עליהן נוהל שבת שוב אין ברשות מפקדיהם לצוות עליהן לשבות, ודלמא לא ישבתו אלא ינקו נשקיהן ויעשו יבשין במקום לנוח כמנהג הצהובין ח"ו ואין מונע בעדם. משו"ה גזרו שיהיו המפקדים משחררין חייליהן לכתחילה מבעוד יום.

נפק"מ לדידן, אחר שנתברר כי אין החיילים משתחררין מצד עצמן אלא מצד מפקדיהן, נמצא דאין יוצאין מן העיר מעצמן אלא רק מכח המפקדים. ומצד עצמן יש לתלות שמא היו נשארים בצבא, ואם כן מצד רצונם עדיין חשיבי בני העיר. נמצא דאכתי נקרא שם עיר בעיר הבה"דים, ופשוט.

העולה מדברינו להלכה, א', דכל מצוות הפורים חייבים בהן בירוחם בי"ד ובט"ו, ב', דאין שום עניין לנסוע מירוחם לירושלים בפורים דשושן, שהרי אף בירוחם קורין בט"ו. והנוסע לירושלים הרי הוא מבטל תורה, ומוציא לעז על הנשארים, ומביא לידי דוחק וצפיפות באבטובוס תנ"ח של מטרופולין ח"ו.

ויש עוד לברר בזה, דירוחם גופה פשיטא לן דקורין בה בט"ו, אלא שיש להסתפק אם השקד ובנה ביתך וכו' מכלל ירוחם הן, שהרי מרוחקות טפי. ועוד יש להסתפק אם הישיבה מכלל ירוחם היא או שנידונה בפני עצמה, ואכמ"ל. ולדינא נראה דשב ואל תעשה עדיף, ויר"ש יחמיר ולא ילמד כלל תורה ביום זה כדין פורים שאין לומדים בו, ולגבי החיוב לבסומי בפוריא אינו חייב לשתות ממש אלא יוכל לצאת יד"ח בשינה יותר מלימודו. ומ"מ לכתחילה טוב לב משתה תמיד, וק"ל.