כל שלא אמר בפסח "רגע, השנה החג יוצא ב..." לא יצא ידי חובתו. בניגוד לנהלים המקובלים היום, כגון בחירות רק בימי שלישי ומשחקים של מכבי בחמישי בערב, מועדי ישראל יוצאים כל שנה בימים שונים. זה מכניס הרבה גיוון לחיים, אבל גם מעורר תחושות קשות של "אוי, השנה הכי מלחיץ" או לחלופין אופוריה של "השנה יוצא הכי מצוין". אז לנוחיותכם, להלן ארבעת התסריטים שלוח השנה העברי יכול לספק. כל אחד מהם מתחיל בפסח (למעשה כבר בפורים, אבל מקובל לראות את פסח כראשיתו של כל תסריט), וממשיך על פי מסלול קבוע עד אחרי חגי תשרי. בעלי הזיכרון הקצר (רובנו, כנראה), ששואלים את עצמם "רגע, השנה שביעי של פסח ביום שישי - מה עשינו בפעם הקודמת?!" כל פעם מחדש, מוזמנים לקרוא את המדריך הבא ולדעת מה צופנת להם כל שנה.
[לשם הבהרה: זה לא מאמר הלכתי, אפילו לא רעיון קצר לחג, ומי שרוצה לדעת מה המשמעות הרוחנית העמוקה של כל אפשרות בלוח השנה - מוזמן לחפש אותה, אך ספק אם הוא ימצא אותה כאן. על כל פנים, את כל מצוות ומנהגי החגים אפשר לקיים בשמחה כל שנה באותה מידה, וכאן נשתדל להתמקד בדברים הפעוטים יותר שבשולי המועדים.]
פסח בשבת: מכה ללהוטים לפיתות, פתרון לעייפים בשבועות
התסריט שמתרחש בשנה זו נראה בהתחלה די מבטיח. זה מתחיל לקראת פסח, כשמבצע הניקיונות מקבל שבוע רצוף ללא שבת שקוטעת אותו, ובעיקר ללא תנור ופלטה שחייבים להכשיר רק ברגע האחרון אחרי שבת הגדול. המבט האופטימי מלווה גם את החג עצמו, ששוב מעניק רצף של שבוע - לטיולי ובילויי חול המועד, אבל עם הפרידה מהחג מתגלים הסדקים בתסריט הזה. הרעבים ללחם, אלה שמתקשים לשרוד שבוע שלם בלי פיתה ביד, נאלצים להמתין יום אחד נוסף. התגובה לשבת הצמודה לשביעי של פסח עשויה להשתנות בין עדות ישראל: כמה מהאשכנזים מתנחמים ביכולת להשיג אורז בשבת, חב"דניקים מתקשים לקיים את מנהג "סעודת משיח" במועדו (נזכיר שהמדריך מיועד לתושבי ארץ הקודש, ובחו"ל נוהל יום טוב שני של גלויות משנה את התמונה; במקרה של חב"ד, למשל, המנהג המקורי שייך ליום השמיני של פסח) והמרוקאים פותחים את שולחן המימונה במוצ"ש – ונתונים לחסדיו של משרד החינוך שיחליט אם לתת לילדים שלהם חופש להתאוששות או לא.
אחרי חודש אייר ללא הפתעות מיוחדות (יום העצמאות מוקדם משישי לחמישי, ל"ג בעומר בחמישי, יום ירושלים במוצ"ש – מה שאולי מגביל מעט את תכנון האירועים אך לא מקשה מדי), מגיע חודש סיוון עם דאבל: שבת ומיד אחריה שבועות. אתגר למבשלות שצריכות להיערך ליומיים, אבל יתרון ענק לנשארים ערים בליל שבועות. שינה טובה בשבת יכולה לגרום גם לעייפים ביותר לשבת בבית הכנסת בשתיים בלילה. למעשה, המתקשים להישאר ערים מרוויחים השנה פעמיים, כי גם ליל הושענא רבה נופל על מוצ"ש. ליל הושענא רבה לוקח אותנו קדימה, לתשרי, שם אין השנה אירועים חריגים – ראש השנה, סוכות ושמיני עצרת חלים ביום שני, יום כיפור ברביעי. מעבר משבת היישר לערב חג עשוי להיות לא פשוט, אבל רבים היו מעדיפים לפתוח כל שבוע באווירת חג, במקום יום ראשון לחוץ ואפרורי.
פסח בראשון: פתיחה מאתגרת, המשך נוח
לפחות בתחילתו, זה נראה התסריט המורכב מכולם. הוא ממקם את פורים בערב שבת, ולירושלמים מפצל את החגיגה לשלושה ימי "פורים משולש". זה ממשיך בפסח, שבו אפשר אמנם ליהנות מרצף של חול המועד משני עד שישי, אלא שלפני כן צריך להתמודד עם דיני ערב פסח שחל בשבת. אבל אחרי שתי המשימות הללו, לא צפויים אירועים מיוחדים בהמשך השנה; יום העצמאות בחמישי, שבועות בשני וחגי תשרי (חוץ מיום כיפור) בשלישי. בול באמצע השבוע, מאפשר להתכונן יחסית בנחת הן לחגים והן לשבתות.
בשני התסריטים האחרונים, תשעה באב חל במוצאי שבת - כשפסח חל בראשון זהו מקומו הטבעי, ושפסח חל בשבת הצום נדחה משבת לראשון, כמו גם י"ז בתמוז. כאן אין דרישות מורכבות מבחינה הלכתית כמו בערב פסח או בפורים, ויש אפילו סוג של "הקלה" בכך שתפריט הסעודה המפסקת (שהיא בעצם הסעודה השלישית של שבת) אינו אמורה לכלול ביצה עם אפר או כל סממן של אבלות; אבל אולי דווקא הקלה זו יוצרת מורכבות נפשית, ודורשת יכולת לעשות מעבר חד משמחה ליגון.
פסח בשלישי: מי מפחד מחמשו"ש ראש השנה
התסריט הזה עשוי להיות מוכר לרבים מאיתנו, כיוון שהוא חזר על עצמו ארבע פעמים בחמש השנים האחרונות. שנה שפותחת בפסח ביום שלישי היא ערמומית במקצת: מתחילה נחמד עם פורים במוצ"ש, עיתוי שרבים המרוויחים ממנו - מתיכוניסטים שמקבלים את מלוא הזמן להתכונן ל"שבת זכור" עד חיילים שיכולים לצאת שבת ולהרוויח ליל חג שאינו כלול בלוח החופשות הצה"לי. בנוסף, בפורים כזה לא צריך להיות ירושלמי כדי ליהנות מקריאת מגילה על בטן מלאה, לאחר שתענית אסתר הוקדמה ליום חמישי. בהמשך היא נראית שגרתית לחלוטין, פסח מתחיל ונגמר במקום טוב באמצע השבוע, יום העצמאות בשלישי ושבועות ברביעי, כשהתאקל היחיד הוא אולי הוויכוחים בשנים האחרונות על דחיית המדורות מליל ל"ג בעומר (מוצ"ש) למוצאיו (ראשון בערב) למניעת חילול שבת.
אבל המסכה החביבה של השנה הזאת מוסרת בבת אחת כשמגיע תשרי. ראש השנה חל ביום חמישי, מה שאומר חמשו"ש שלם של סעודות וניתוק מהעולם שבחוץ. אתגר הבישולים מתעצם בתסריט הזה, כשלא רק המבשלים נדרשים בו לתעצומות נפש אלא גם כל קהל האוכלים, שצריך לשרוד שבע סעודות חג-שבת בשלום. עם זאת, האתגר הוא כמובן לגלות את הצדדים החיוביים של הסיטואציה, וחופשה של שלושה ימים מהמציאות יכולה להיות חוויה אישית ורוחנית מרוממת. נציין כי ראש השנה ארוך הולך ביחד עם סליחות קצרות, ועבור האשכנזים זו השנה עם ימי הסליחות המעטים ביותר. מי שבכל זאת מתקשה לצלוח את ריבוי הסעודות יכול להתנחם בדיאטה שמובטחת לו בשבת שלאחר מכן, עקב יום כיפור שחל בה. חיסרון עבור אלה ש"אבינו מלכנו" הוא אחד משיאי התפילה עבורם, מכיוון שתפילה זו נשמטת מערבית ושחרית, אבל אולי זה מעצים את ה"אבינו מלכנו" של נעילה.
פסח בחמישי: תשרי חסכוני
ההפתעה הראשונה שנרשמת בתסריט הזה, אחרי פסח שגרתי למדי, מתרחשת ביום העצמאות: זו האפשרות היחידה של יום העצמאות לחול בה' באייר. בכל תסריט אחר הוא נדחה או מוקדם (מה שקצת מבלבל, אבל גם מזכיר שמדינתנו היא יהודית ונמנעת מחילול שבת ממלכתי), ובשנה הזו הוא יוצא ביום רביעי ונחגג בתאריך המקורי שלו. יום ירושלים מתקיים גם הוא במועדו, אף על פי שהוא חל ביום שישי, מכיוון שרוב שומריו שומרים גם את השבת. שבועות חל גם הוא בערב שבת, מה שיוצר חג של 49 שעות; בשונה מהתסריט של שבועות בראשון, הפעם למבשלות קל יותר כיוון שמותר לבשל מחג לשבת, ולעייפים אין פתרונות מקלים לקראת תיקון ליל שבועות, אבל לפחות יש להם הרבה זמן לנוח מיד לאחר מכן.
חודש תשרי יוצא בתסריט זה חסכוני במיוחד: אין חגים באמצע השבוע, למעט יום כיפור שחל ביום שני וממילא אינו דורש בישולים. ראש השנה, סוכות ושמחת תורה חלים בשבת. בעלי התוקע מקבלים מנוחה ביום הראשון של ראש השנה, והיום השני מתנער מהתדמית של "אותו דבר כמו אתמול" על ידי זכייה בבלעדיות על תקיעת השופר, וכן ב"תשליך". הידענים מביניכם יוכלו להוסיף שנטילת ארבעת המינים אינה מדאורייתא בשנה זו (כיוון שהחיוב מהתורה הוא ביום הראשון, ובשנה זו היום הראשון הוא שבת שלא נוטלים בה לולב), אבל ממילא זה לא יוריד מהמחיר שלהם.
בשורה התחתונה:
אם נדמה לנו ששנה מסוימת היא קשה או קלה מתמיד, כדאי לזכור שלכל שנה יש יתרונות וחסרונות. ואם אנחנו לא זוכרים בדיוק מה עשינו בשנה שעברה, יש נקודה אחת שבטוח אפשר לזכור: הסתדרנו. בכל שנה ובכל מצב אפשר להסתדר עם מה שיש, לחיות עם מה שיש והחשוב מכל - לשמוח במה שיש.
;){kind=link}